מושג האמהות לפי גדולי ההוגים

מושג האמהות בפסיכואנליזה

במסגרת לימודי תואר שני בעיצוב למעצבים (חוויה עשירה, מלמדת ומלאה בהשראה) בחרתי לצאת למסע שבהדרגה הפך מצע לפרויקט הגמר ועסק בשאלה "איך ניתן לייצר חווית לידה טובה יותר ליותר נשים?".

העיסוק בתקופת ההריון והלידה, במעבר מנשיות לאמהות, שלח אותי לחפש את הגדרת מושג האמהות אצל גדולי ההוגים. הפסיכואנליזה עוסקת רבות באימהות, מימיו של פרויד, דרך קליין וויניקוט ועד תיאורטיקניות המושפעות מהפמיניזם כמו איריגארי וקריסטבה.

בעתיד אפרט יותר על כל אחד מהם, אך הפעם כמה מלים על התמצית המשותפת לכל התיאוריות, אותה מביאה בספרה "מאי מהות לאימהות", ד"ר ענת פלגי הקר, פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית מנחה.

בספר מוצג הפער התמידי בין ההכרה שחשוב לבחון את תפיסת האמהות לבין הקושי לעסוק בה:

"ברוב המקרים מדובר באם כאובייקט וכפונקציה עבור האחר: מה נחוץ לילד מאימו, איך האם משפיעה על ההתפתחות של ילדהּ. ואילו האם כסובייקט – החוויות, הצרכים והחששות שלה, הפנטזיות והקונפליקטים, מורכבות התהליכים בתוך נפשה – לרוב נדחקת הצידה ונמחקת מהדיון. האפשרות היחידה המוצעת לאמהות להחיל על עצמן סובייקטיביות היא בהגדרת מהותה והכרחיותה מעצם קיומו ותפקידו של הרחם".

הפיסקה הזו מחזירה אותי לשנים הראשונות כאמא. כמה ברור היה לי שהילדים קודמים לי ולשאר העולם. תפקידי כאם היה חזק יותר מכל כובע אחר שהוא אני, והאני הישן נעלם לתקופה ולא חזר – לא באופן זהה.

הסוד הגדול

כמו אם שמחפשת את ההגדרה שלה מחדש, גם הספר מעביר את הניגוד בין הרצון המתמיד של התיאורטיקנים להתקרב לחוויה של האם, ובכל פעם מחדש, להקריב אותה לטובת חווית הילד.

הניגוד הזה מייצר הפרדה מלאכותית בין האם ה"טבעית", האידיאלית, לבין האם המאכזבת, שאינה עומד בציפיות. הפרדה כזו מתעלמת מהמורכבות שבלב החוויה האימהית, שהיא גם וגם.

וכך, למרות שיש המון ספרים העוסקים באמהות ובחוויה האמהית, שבה ונשמעת זעקת האמהות כנגד ה"סוד" שהוסתר מהן לכאורה על הקושי הגדול שבאמהות. איזו אמא לא הרגישה בעצמה את הפער העמוק בין הפנטזיה הרומנטית (האם ה"מושלמת") לבין החוויה בפועל (האתגרים, הקשיים ורגשות כמו עצב, בדידות וכעס)?

ההתייחסות הרווחת בקרב חלק מהפסיכואנליטיקאים לאם היא כ"אישה עם אחריות נוספת, הדורשת ממנה פעולות ותגובות חדשות". ההנחה היא שהאם תישאר במהותה אותה אישה שהיתה לפני לידת תינוקה. ואני שואלת – באמת? (אחסוך מכם את המתח: לא ממש, לא).

קונסטלציית האמהות

הפסיכיאטר דניאל סטרן, חוקר תינוקות ואימהותיהם, טבע את המושג "קונסטלציית האמהות" בו הוא מתייחס לארגון הנפשי הייחודי שנוצר בנפשה של האם עם לידת ילדהּ, בעיקר בילד הראשון. סטרן מתייחס לכך שלידה של זהות חדשה יכולה להיות תובענית לא פחות מלידת תינוק. סטרן מתייחס למעבר לאמהות כשינוי זהות, המהווה את אחד השינויים הפיזיים והפסיכולוגיים המשמעותיים ביותר שאישה תחווה אי פעם.

אז מתי מתקיים השינוי הזה עליו מדבר סטרן? כל הריון ולידה מלווים בשינויים פיזיולוגים ופסיכולוגים משמעותיים וכל אשה חווה את השינוי באופן שונה ובזמן אחר.

פסיכוזה טבעית

אני אוהבת מאוד את התיאור הדרמטי אך מדויק של ג'וליה קריסטבה:

"ההריון הוא חוויה דרמטית: פיצול הגוף, החלוקה והקיום הבו-זמני של עצמי ואחר, של הטבע וההכרה, של הפיזיולוגיה והדיבור. הריון הוא סוג של פסיכוזה טבעית, ממוסדת ומחוברתת. הופעת הילד מוליכה את האם במבוך של חוויה נדירה: האהבה לאדם אחר בניגוד לאהבה לעצמה, או בעיקר לאדם אחר שה"אני" מתמזג עימו. זהו תהליך איטי, קשה ונעים של התהוות קשובה, עדינה ומחוקה."

המושג "פסיכוזה טבעית" בהחלט נעים יותר לאוזן מהמושג "טפשת הריון".. ;)

לסיום, אם יכולתי להעביר למיה של לפני האמהות מסר אחד מעצמי היום, הייתי אומרת:
"תנשמי. תסמכי עליך ועליה. דעי שכל קושי הוא זמני ואל תחששי לקחת מקום לעצמך – גם הבת שלך צריכה אותך חזקה".

איזה מסר את היית רוצה לשמוע לפני שהפכת להיות אמא?

פרטים על ספרה של ד"ר ענת פלגי הקר: "מאי-מהות לאימהות", עם עובד, 2005.